×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע יורה דעה קפ״אטור-שו״ע
;?!
אָ
שולחן ערוך
איסור גילוח הפאות, ובו י״ב סעיפים (א) פְּאוֹת הָרֹאשׁ הֵם שְׁתַּיִם. סוֹף הָרֹאשׁ הוּא מְקוֹם חִבּוּרוֹ לַלֶּחִי מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. (ב) בֵּין שֶׁגִּלַּח הַפֵּאוֹת בִּלְבַד, בֵּין שֶׁגִּלַּח כָּל הָרֹאשׁ עִם הַפֵּאוֹת, חַיָּב. (ג) אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּתַעַר. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם. (ד) גַּם הַנִּקָּף חַיָּב אִם סִיַּע בַּדָּבָר שֶׁמַּטֶּה עַצְמוֹ אֵלָיו לְהַקִּיפוֹ, אֲבָל אִסוּרָא אִכָּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִיַּע, לְפִיכָךְ אָסוּר לִהְיוֹת נִקָּף אֲפִלּוּ עַל יְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים. (ה) הַמַּקִּיף אֶת הַקָּטָן, חַיָּב. {אֲבָל מֻתָּר לְהַקִּיף אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ אֶת הָאִשָּׁה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרא״ש). וְיֵשׁ מִסְתַּפְּקִים בַּדָּבָר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם י״א). וְקָטָן, מֻתָּר לִהְיוֹת נִקָּף מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים (ר״ן פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין).} (ו) אִשָּׁה אֵינָהּ בְּמִצְוַת הַקָּפָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתֶּרֶת לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשָׁהּ, אֲסוּרָה לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ הָאִישׁ וַאֲפִלּוּ הוּא קָטָן. (ז) עֲבָדִים חַיָּבִים בְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ כַּאֲנָשִׁים. (ח) טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֲסוּרִין בְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ. (ט) שִׁעוּר הַפֵּאָה מִכְּנֶגֶד שֵׂעָר שֶׁעַל פַּדַחְתּוֹ וְעַד לְמַטָּה מִן הָאֹזֶן, מָקוֹם שֶׁהַלֶּחִי הַתַּחְתּוֹן יוֹצֵא וּמִתְפָּרֵד שָׁם, וְכָל רֹחַב מָקוֹם זֶה לֹא תִּגַּע בּוֹ יָד. (י) אֵינוֹ חַיָּב עַל הַשְׁחָתַת פְּאַת הַזָּקָן אֶלָּא בְּתַעַר, אֲבָל בְּמִסְפָּרַיִם מֻתָּר, אֲפִלּוּ כְּעֵין תַּעַר. {הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם נִזְהָרִים כְּשֶׁמִּסְתַפְּרִין בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁיַּעֲשֶׂה הֶקֵּף הַגִּלּוּחַ בַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן מִן הַמְסַפְּרוֹת וְלֹא בַּתַּחְתּוֹן, פֶּן יַעֲשֶׂה הַכֹּל עִם חֵלֶק הַתַּחְתּוֹן וְהָוֵי כְּתַעַר (ת״ה סִימָן רצ״ה). מִיהוּ נִרְאֶה דְּתַחַת הַגָּרוֹן אֵין לָחוּשׁ בָּזֶה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ עִקַּר מְקוֹם הַפֵּאוֹת (ד״ע).} (יא) פְּאוֹת הַזָּקָן הֵם ה׳, וְרַבּוּ בָּהֶם הַדֵּעוֹת, לְפִיכָךְ יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם וְלֹא יַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל זְקָנוֹ כְּלָל. {וַאֲפִלּוּ תַּחַת הַגָּרוֹן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אִגֶּרֶת ר״י וּסְמַ״ג).} (יב) אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ זָקָן, מֻתֶּרֶת לְהַשְׁחִיתוֹ; וְדִינָהּ בְּהַשְׁחָתַת זְקַן הָאִישׁ, כְּדִינָהּ בְּהַקָּפַת רֹאשׁ הָאִישׁ.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
טור
(הקדמה) הקפת הראש והזקן (א)  הקפת הראש והשחתת הזקן גם באלו כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי עבודה זרה וכומריהם ע״כ. וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן ופיאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חבורו ללחי מימין ומשמאל. (ב)  ואין חילוק בין אם מגלח הפיאות בלבד ומניח שאר השיער שבראש או שמגלח כל הראש עם הפיאות בכל ענין חייב. (ג)  וכתב הרמב״ם שאינו חייב אלא בתער אבל במספריים כעין תער מותר. וא״א הרא״ש ז״ל כתב שגם במספריים נמי חייב על פיאות הראש. (ד)  ואחד מקיף ואחד ניקף חייבין וכגון שסייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו וכתב בספר המצות אבל איסורא איכא אע״ג דלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף ע״י גוי. (ה)  המקיף הקטן חייב. (ו)  ואשה שהוקפה או שהקיפה פטורה. (ז) ועבדים אע״ג שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבין בהקפת הראש כאנשים. (ח)  וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק. (ו)  כתב הרמב״ם האשה אף על פי שהיא פטורה אסורה להקיף האיש ואפילו הקטן ובספר המצות כתב שהיא מותרת להקיף האיש. (ט)  כתב הרמב״ם שיעור הפיאות לא נתנו חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאין מניחין פחות מד׳ שערות. (יא)  ופיאות הזקן הן חמשה וזה מקומן לר״ח מקום חיבור הלחי לצדעים מימין ומשמאל ושני גבולי השפה מימין ומשמאל ואחת למטה בסוף הזקן בגרגרת ולרש״י אחת מקום חיבור הסנטר לעצם מימין ואחת כנגדו משמאל ואחת מקום חיבור הלחי לצדעים מימין וכנגדו משמאל ואחת למטה בסוף הזקן וי״א שעצם הלחי המחובר לצדעים הוא רחב הפנים ויש לו שני פיאות הרי זה ארבע ואחת למטה וכתב א״א הרא״ש ז״ל וירא שמים יצא ידי כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל ולא כאותן שמניחין חוט כל שהוא על הפיאות כי לפעמים אין מכוונין על הפיאות. (י)  אינו חייב עד שישחית בתער. (יב)  אשה שיש לה זקן מותר להשחיתו ואינה חייבת על השחתת זקן האיש.
כתב הרמב״ם השפה מותרת לגלחו בתער והוא השער שעל גבי השפה העליונה וכן השער המדולדל מן השפה התחתונה ואף על פי שהוא מותר לא נהגו ישראל אלא לגלח קצתו עד שלא תתעכב האכילה והשתייה.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) הקפת הראש והשחתת הזקן גם באלו כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי עבודה זרה בסוף הלכות ע״ז ומה שאמר רבינו וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות וכו׳ דבריו מבוארים שדעתו לחלוק הרמב״ם למה לבקש לו טעם מדעתו לשום מצוה שנראה שאילו לא היו יודעים טעם המצוה לא היינו מצווים לעשותן ואין הדבר כן כי מצות מלך הם עלינו ואף אם לא נדע טעמם אנו מצווים לעשותם ואני אומר דחס ליה להרמב״ם מלמיסבר הכי ומי יחוש לכבוד התורה והמצות יותר ממנו ודבריו בסוף הלכות מעילה יוכיחו וכיוצא בהם כתב בסוף הלכות תמורה ובסוף הלכות מקואות ומשם נתבונן שדעתו ז״ל לומר שאע״פ שכל חוקי התורה גזירת מלך הם מכל מקום כל מה שיוכל לבקש לו טעם נאמר בו טעם וכרבי שמעון דדריש טעמא דקרא ומה שלא נמצא לו טעם נייחס הדבר לקוצר השגתינו ואנו חייבים לקיימם כמו המצות שנודע טעמם כי גזירת המלך הם עלינו ומ״מ במצות האלו נראה לי שלא נתן בהם טעם הרמב״ם מדעתו אלא מדעת הכתוב שמצאם מוקפות מלפניהם ומאחריהם ממצות הנאסרות משום חוקי העכו״ם שהרי כתוב לפניהם לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו ואחריהם כתיב ושרט לנפש וכתובת קעקע והרי זה כמפורש שהקפת הראש והשחתת הזקן נאסרו מפני שהיו עושין כן עכו״ם: (ב) ופיאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חבורו ללחי מימין ומשמאל משנה בפרק בתרא דמכות (מכות כ.) וחייב על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן בגמרא (דף כא:) מחוי רב ששת בין פירקי רישא ופירש רש״י הראש בשתי חתיכות מקום השער חתיכה אחת ומקום הפנים והזקן חתיכה אחת ומתחברות זו עם זו בצד האוזן מלפניו ושם נקרא פיאה ששם סוף הראש חבור הפרקים נמצא שיש לו ב׳ פיאות אחת מימין ואחת משמאל: (ג) ואין חילוק בין אם מגלח הפיאות בלבד ומניח שאר השער שבראש או שמגלח כל הראש עם הפיאות בכל ענין חייב כן פסק הרמב״ם בסוף הלכות ע״ז והטעם משום דאמרינן בפרק שני נזירים (נזיר נח:) דכולי עלמא הקפת כל הראש שמה הקפה: (ד) וכתב הרמב״ם שאינו חייב אלא בתער וכו׳ בסוף הלכות ע״ז כתב וז״ל מותר ללקט הפיאה במספריים וכתב נמוקי יוסף שכן כתב ה״ר ישעיה וכ״פ סמ״ק וטעמא מדתנן בפרק בתרא דמכות אינו חייב עד שיטלנו בתער ומשמע להו ז״ל דבין אפאת זקן בין אפאת הראש קאי ובהדיא תניא בתוספתא גבי פאת הראש אינו חייב עד שיטלנו בתער ומשמע דאינו חייב דקתני במתני׳ ובברייתא לאו דוקא אלא הו״ל כאילו קתני אין כאן צד איסור ומותר לכתחלה: (ה) וא״א הרא״ש ז״ל כתב שגם במספריים נמי חייב על פיאות הראש כלומר במספרים כעין תער וטעמו מבואר בדבריו בסוף מכות שהוא משום דסבר דהא דתנן אינו חייב עד שיטלנו בתער אפיאות זקן דוקא קאי אבל אפיאות ראש לא בעינן תער וכ״מ בגמרא דקאמר ואיזהו סוף ראשו זה המשוה צדעיו לאחורי אזניו ופדחתו ולא פירש בו גלוח של השחתה כמו בזקן וכן מוכח בפ׳ ג׳ מינים (נזיר מא.) והא דתניא בתוס׳ גבי פאת הראש אינו חייב עד שיטלנו בתער במספרים כעין תער קאמר וכ״כ התוס׳ בריש מסכת שבועות (ב:) וכתב רבינו ירוחם שכן נראה עיקר וכ״פ סמ״ק וכתב בתה״ד סימן רצ״ה בשם גליון דמסכת שבועות יש נזהרים כשמספרים במספרים שאין עושין בתחתון כלום אלא בעליון כי חוששין שמא יארע שלא יחתוך זוג העליון אלא בתחתון והוא כמו תער ע״כ וכתב עליו אמנם קשה מאד להיות נזהר בדבר זה אמנם נראה דנכון ליזהר שלא יספר פאת הזקן במספרים שהוא חדוד מאד אבל אם אינו חדוד א״א לתחתון בלי דבוק העליון עכ״ל:
[בדק הבית: וכתב שם דאסור לגלח פאת זקן במספרים אלא שהעולם אינם נזהרין בדבר וכו׳:]
(ו) ואחד מקיף ואחד ניקף חייבים כגון שסייע בדבר וכו׳ פשוט בפרק בתרא דמכות (מכות כ:) אחד המקיף ואחד הניקף לוקה ואוקמה רב ששת במסייע ודברי הכל כלומר דאם לא כן הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו: (ז) וכתב בסה״מ אבל איסורא איכא אע״ג דלא סייע וכ״כ התוס׳ בריש שבועות (שם) ובפ״ק דמציעא (י:): (ח) ומה שכתב ולפיכך אסור להיות ניקף ע״י עכו״ם פשוט הוא לפי מ״ש דאיסורא איכא אע״ג דלא סייע וכ״כ סמ״ג ורבינו ירוחם וכ״כ התוספות בריש מסכת שבועות דאע״ג דמקיף לאו בר חיובא אסור וכ״כ נמק״י בסוף מכות לאפוקי מאותם שהיו מתירים היכא דמקיף לאו בר חיובא: (ט) המקיף הקטן חייב פלוגתא דאמוראי בפרק שני נזירים (נזיר נז:) ופסק כמאן דמחייב וכ״פ הרי״ף והרא״ש בסוף מכות והרמב״ם בסוף הלכות ע״ז וכתב בנמוקי יוסף בסוף מכות יש מסתפקים אם ישראל מוזהר להקיף לעכו״ם לדעת רב הונא דומיא דקטן והרא״ש כתב דאסר רב הונא לאיש להקיף קטן שאני התם משום דאתי לכלל חיוב אבל עכו״ם מותר להקיפו ולפי זה ה״ה להקיף אשה דשרי עכ״ל נמק״י: (י) ואשה שהוקפה או שהקיפה פטורה כ״פ הרי״ף והרא״ש בסוף מכות מדתנן בפרק קמא דקידושין (קידושין כט.) דנשים פטירי ממצות לא תקיף ומשמע להו דליתא במצות הקפה כלל לא שלא להקיף ולא שלא להיות נקפה ונראה מדבריהם דאיסורא נמי לית בה שהרי פסקו סתם דהלכה כרב הונא דשרי בפרק שני נזירים להקיף אשה לקטן וכן כתב רבינו בסמוך בשם סה״מ שמותרת להקיף לאיש כלומר שהיא אינה מצווה שלא להקיף לאיש אבל האיש אי בר חיובא הוא פשיטא שאסור לו להניח להקיף ראשו דאע״פ שאינו מסייע איסורא מיהא איכא כמו שנתבאר בסמוך אבל הרמב״ם כתב בסוף הלכות ע״ז אף על פי שהאשה מותרת לגלח פאת ראשה הרי היא אסורה לגלח פאת ראש האיש ואפי׳ קטן אסור לה לגלח וטעמא משום דאמרינן בפרק ב׳ נזירים דא״ל רב אדא בר אהבה לרב הונא בניך מאן מקיף להו חובה תקברינהו לבניה כל יומי דרב אדא בר אהבה לא איקיים זרעא לרב הונא וכיון דחזינן דאיענש רב הונא אלמא לית הלכתא כוותיה דאם איתא דהלכתא הכי אמאי איענש וכן דעת הראב״ד וכתב דאיסורא הוא דאיכא אבל אינה לוקה אפי׳ על הגדול ופשוט הוא:
ועבדים אף ע״פ שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבים בהקפת הראש כאנשים כן כתב הרמב״ם בסוף הלכות ע״ז וכן כתב נמוקי יוסף בסוף מכות בשם הרמ״ה וטעמם משום דנשים לא אימעיטו מהקפת הראש אלא מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקניך והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנהו נמי בהקפת הראש הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה:
(יא) וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק כלומר חייבים במצות לא תקיפו מספק אבל הא ודאי פשיטא דאין לוקין דאין עונשין מספק: (יב) כתב הרמב״ם האשה אף ע״פ שהיא פטורה אסורה להקיף האיש וכו׳ כבר נתבאר בסמוך: (יג) כתב הרמב״ם שיעור הפיאות לא נתנו חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאין מניחין פחות מד׳ שערות בסוף הלכות ע״ז ויש נוסחאות שכתוב בהם שאין מניחין פחות מארבעים שערות וכתוב בסמ״ג על דברי הרמב״ם שיש להתיישב בדבר משום דתניא בתוספתא דמכות יש תולש שתי שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף וכן כתב נימוקי יוסף בסוף מכות בשם אבי העזרי נראה דעל כל פיאה מחייב בב׳ שערות כדתניא בתוספתא ע״כ ואיני יודע מה הוקשה לסמ״ג על דברי הרמב״ם מהתוספתא דהא הרמב״ם איירי בשיעור הנחת הפיאה כמה שערות חייב להניח והתוספתא איירי בתולש שערות מהפיאה כמה שערות יתלוש ויתחייב וקאמר דבתלישת שתי שערות חייב ואין זה ענין לדברי הרמב״ם כלל אבל מה שיש לדקדק בדברי הרמב״ם הוא דלספרים דגרסי ד׳ שערות הויא שיעור מועט ביותר ואפי׳ לספרים דגרסי מ׳ שערות אכתי הוי שיעור מועט ורש״י כתב בסוף מכות גבי פיאות הזקן ה׳ פיאות יש בזקן אחד למטה מן האזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ושם נקרא פיאה בחודו של לחי שבולט לחוץ ששם מתחלת הזקן וכל שלמעלה עד הצידעא בכלל פאת ראש הוא עכ״ל ואהא דתנו רבנן פאת ראשו סוף ראשו ואי זהו סוף ראשו זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו כתב אחורי אזנו אין שער כלום וכך במצחו אין שער כלום אבל בצדעיו שבאמצע יש שער ואם הוא משוה ונוטל כל השער שבצדעיו למדת אחורי אזנו זהו מקום סוף הראש עכ״ל ושיעור זה רב הוא ואין לו ערך עם ארבעים שערות וכ״ש עם ארבע ומיהו אפשר דהרמב״ם לא יהיב שיעורא אלא לרוחב שיעור הפיאה ולא לארכה ורש״י לא איירי אלא בשיעור ארכה אבל בשיעור רחבה לא איירי ומ״מ משמע דלא מיתסר לגלח קצת מרחבה של פיאה דהא כיון דמשייר מקצת הרי אינו משוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו וקצת יש לדקדק כן מדברי רש״י שכתב ואם הוא משוה ונוטל כל השער שבצדעיו וכו׳ משמע דדוקא בנטלו כולו הוא דאסור אבל ליטול קצתו שרי וע״כ ברוחב איירי דבכה״ג אף על פי שיטול קצתו עדיין אינו משוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו עד שיטלנו כולו ויש לדחוק ולומר דבאורך מיירי דכשהוא מגלח קצת הפיאה מלמטה אינו משוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו עד שיגלח מצד מעלה:
ונראה דכיון דספיקא דאורייתא הוא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספריים כעין תער:
[בדק הבית: וז״ל הריטב״א ז״ל שם אהא דמחוי רב ששת בי פירקי רישא פי׳ הם במקום חיבור הראש והעינים שהראש שתי חתיכות מקום השיער חתיכה א׳ ומקום הפנים חתיכה אחת ומתחברת בצד האזן מלפניו זו עם זו והוא נקראת צדעא כי שם סוף הראש מקום חיבור הפרקים וכן אמרו חייב על הראש ב׳ א׳ בראש הצדעא מכאן וא׳ בראש הצדעא מכאן ולשון הכתוב שאמר לא תקיפו פאת ראשכם הוא מה שאמרו בברייתא שישוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו לפי שהשערות בצידעא הם בולטות כלפי הפנים למטה ממקום צמיחת השער שבראש לפניו במצחו ולאחריו באזניו וכשאדם מגלח שערות של פיאה זו עד שיהא מגלח כל היוצא חוץ ממקום צמיחת השערות שבמצח ואחורי אזנים ויהיה הכל שוה יראה מקום הצידעא עם אחורי האזן ועם הפדחת שהוא המצח הכל חלק וישאר הראש בעיגול חלק מוקף עומד כבוכליאר והשערות שבאותו פרק מה שיש בגופו של פרק זה כי היורדים למטה בחתימת הפנים אין בהם משום פיאה לא מפאת הראש שהרי אינה בראש ולא מפאת הזקן שאינה מכלל שערות הזקן עכ״ל:]
(יד) ופיאות הזקן הן חמשה במשנה בסוף מכות (כ.).
ומה שכתב וזה מקומן לר״ח מקום חיבור הלחי לצדעים וכו׳ כן כתב הרא״ש שם בשמו.
ומה שכתב לרש״י אחת מקום חיבור הסנטר לעצם מימין ואחת כנגדו משמאל וכו׳ כן פי׳ בסוף מכות וכך הם דברי הרמב״ם בסוף הל׳ ע״ז:
(טו) ומה שכתב וי״א העצם הלחי המחובר לצדעים הוא רחב הפנים כך פירש״י בריש מסכת שבועות ובפרשת קדושים ודע שמ״ש רבינו בפי׳ ר״ח אחת למטה בסוף הזקן בגרגרת אינם דברי ר״ח ממש שהוא לא כתב אלא ושיבולת הזקן מתחת וגם הרמב״ם כתב ושיבולת הזקן וגם בפי׳ רש״י ופי׳ יש אומרים כתב הראש ושיבולת הזקן וז״ל רש״י בסוף מכות ואחד מלמטה שער שבין השיבולת באמצע הסנטר שקורין מונטו״ן וגם בריש שבועות כתב ואחד מלמטה בסנטר שהלחיים מחוברים שם והעצם קצר מלמטה בסנטר שקורין מונטו״ן בלעז עכ״ל ומשמע דאסוף הזקן במקום הקצר קאמר ולפיכך נקרא שיבולת הזקן לפי שבאנשים שאינם ממלאים בזקן הרבה בולט הזקן במקום ההוא כמין שיבולת אבל למטה מהמקום ההוא תחת הזקן נראה דאין בו איסור כלל לא לפי׳ ר״ת ולא לפי׳ רש״י וכ״נ מדברי סמ״ג שכתב תניא בת״כ פאת זקנם סוף הזקן שיבולת הזקן פירוש שיוצא שער באותה בליטה כעין שיבולת עכ״ל וכ״נ גם מדברי סמ״ג שכתב אפי׳ תחת הסנטר שקורין מונטו״ן אוסר ר״ת בתער לפי שפעמים שמושך אליו העור של הפיאה ע״כ משמע בהדיא דתחת הסנטר לאו מקום פיאה הוא אלא שהרא״ש אחר שכתב שלשה פירושים אלו כתב ובפרק עשירי דנגעים תנן זהו הזקן מפרק של לחי עד פיקה של גרגרת ומשמע לרבינו שלא כ״כ אלא לומר דבפיקה של גרגרת הוא סוף הזקן ושם הוא הפיאה החמישית אבל קשה למה כתב כן רבינו בפי׳ ר״ח יותר מבשאר פירושים ומיהו בהא איכא למימר שבשאר פירושים סמך על מה שכתב בפירוש ר״ח שהוא הראשון אלא דאכתי קשה כיון שר״ח ורש״י כתבו בהדיא שיבולת הזקן מנין לו לשנות מקום הפיאה לדעתם לומר שהוא בגרגרת שהוא מקום שאין שם שיבולת כלל ואין לומר שרבינו סובר לדעתם ז״ל שמשיבולת הזקן עד הגרגרת נמשכת פיאה זו דאם כן לא הוי ליה להשמיט לישנא דשיבולת הזקן והוי ליה למכתב משיבולת הזקן עד הגרגרת ואפי׳ אם תמצא לומר דסוף הזקן דנקט חשיב כאילו נקט שיבולת הזקן מ״מ הו״ל למכתב מסוף הזקן עד הגרגרת דהשתא דכתב בסוף הזקן בגרגרת משמע דדוקא בגרגרת הויא פיאה ולא בשיבולת הזקן דלגרגרת גופיה קרי סוף הזקן ואין זה ענין לשיבולת הזקן וצ״ע: (טז) וכתב א״א הרא״ש ז״ל וירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל וכו׳ בסוף מכות וכ״כ ה״ר יונה בשערי תשובה וכתב עוד באגרת התשובה ומדקדקים במצות אפי׳ תחת גרונם מגלחים במספריים וכן נוהגים בכל גלות החל הזה אשר בצרפת אמנם תחת הגרון אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פיאה אבל אסרו חכמים להעביר שער בתער בכ״מ בגוף ואפי׳ על זרועותיו לפי שדומה לתיקון הנשים אבל מותר להעבירו במספרים עכ״ל וז״ל סמ״ק טוב שלא להעביר שום תער על הזקן ואפי׳ תחת הסנטר שקורין מונטו״ן אוסר ר״ת בתער לפי שפעמים שמושך אליו העור של הפיאה אבל במספרים מותר והחטאים מניחים חוט השער ועיקר פירקי הפיאות לא נודע מקומם והנם בנים משחיתים בעיקר הפיאה עכ״ל: (יז) אינו חייב עד שישחית בתער בסוף מכות במשנה ויליף לה בגמ׳ מקרא ומשמע ודאי דאינו חייב דקתני לאו דוקא דלכתחילה נמי מותר לגלח הזקן במספרים ואפי׳ כעין תער שהרי ממשנה זו למד הרמב״ם להתיר להקיף פאת הראש במספרים כמו שנתבאר דקא סבר דמתניתין בין אפאת זקן בין אפאת ראש קאי ואע״פ שתוס׳ והרא״ש חולקים עליו וסוברים דלא קאי לפיאות הראש מ״מ לפיאות הזקן דקאי לכ״ע שרי ודאי לכתחלה במספרים ואפי׳ כעין תער דאי לאו כעין תער מודים התוס׳ והרא״ש דשרי אף בראש ואם כן מאי רבותיה דזקן אלא ודאי אפי׳ בכעין תער שרי במספרים ולכתחלה נמי שרי כדפרישית ואף ע״פ שכתב הרמב״ם גבי זקן אינו חייב עד שיגלחנו בתער ע״כ לומר דסירכא דלישנא דמתני׳ הוא דנקט ולאו דוקא דלכתחלה נמי שרי שמאחר שהתיר בפיאות הראש לכתחילה משמע ודאי דלא גריעי פיאות זקן מינייהו: (יח) אשה שיש לה זקן מותרת להשחיתו פשוט בפרק קמא דקידושין (קידושין לה:).
ומה שכתב ואינה חייבת על השחתת זקן האיש פשוט הוא כיון דליתא במצות לא תשחית ומ״מ נראה מדברי רבינו דאיסורא מיהא איכא וכ״נ מדברי הרמב״ם בסוף הל׳ ע״ז. ונראה שזה תלוי במחלוקת הפוסקים באשה אם מותרת להקיף את האיש ורבינו העתיק כאן דברי הרמב״ם אבל לדעת הרי״ף והרא״ש וסמ״ק דשרו התם הכא נמי שרי לכתחלה:
(יט) כתב הרמב״ם השפה מותר לגלחו בתער וכו׳ עד סוף הסימן בסוף הל׳ ע״ז ואיני יודע טעם למנהג זה שכתב שנהגו ושמא י״ל שנהגו כן לחוש לדברי ר״ח שפירש דשני גבולי שפה מימין ומשמאל הוי מקום פיאה והיו נוהגים שלא לגלח כל השפה אטו ב׳ גבולי השפה וצ״ל דהאי שנהגו שלא לגלח אלא קצתו דקאמר בתער הוא דאי במספרים אמאי היו נוהגים שלא לגלח כולו הא אפי׳ מקום הפיאות עצמה מותר ואפי׳ במספרים כעין תער כמו שיתבאר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144